Peah
Daf 33b
משנה: כֶּרֶם רְבָעִי בֵּית שַׁמַּאי אוֹמֵר אֵין לוֹ חוֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בֵּיעוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמֵר יֵשׁ לוֹ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמֵר יֵשׁ לוֹ פֶרֶט וְיֵשׁ לוֹ עוֹלֵלוֹת וַעֲנִייִם פּוֹדִין לְעַצְמָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמֵר כּוּלּוֹ לְגַת.
Traduction
Quant à la vigne qui est dans sa 4ème année de plantation (sacrée), l’on n’est pas tenu, d’après l’école de Shammaï, de prélever le cinquième de ses produits (409)''En les rachetant, pour les manger hors de Jérusalem. Voir (Maasser Sheni 5, 3); (Eduyot 4, 5)'', ni de les enlever de la maison (c’est dû pour les dîmes ordinaires, la veille de Pâques des années 4ème et 7ème); mais, selon Hillel, c’est obligatoire. L’école de Shammaï dit encore: pour cette vigne, le droit des pauvres sur les grains tombés et le grappillage subsiste en faveur des pauvres qui rachètent pour eux-mêmes ces fruits d’origine sacrée; mais, selon Hillel, tout droit être porté au pressoir (comme deuxième dîme).
Pnei Moshe non traduit
מתני' כרם רבעי. הנוטע כל עץ מאכל דינו ככרם ונוהג בו רבעי כדכתיב ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים וצריך שיעלה הפירות לירושלים ואוכל שם בקדושת מעשר שני או פודה אותם ומעל' הדמים לירושלי' דדרשינן הלולים כמו חלולים אמר רחמנא אחליה והדר אכליה:
בש''א אין לו חומש. אע''פ שטעון פדיון כמעשר שני אין הבעלים מוסיפין חומש דלא כתבה בו התורה חומש כמו במע''ש:
ואין לו ביעור. אינו חייב לבערו מן הבית כשמבער המעשרות כדכתי' בערתי הקודש מן הבית וזמן ביעור בערב פסח של רביעית ושל שביעית כדתנן בפ''ה דמע''ש:
ובה''א יש לו. ב''ה ילפי קודש קודש ממעשר דכתיב ביה נמי קודש וכל מעשר הארץ וגו' קודש לה' מה מעשר יש לו חומש ויש לו ביעור אף כרם רבעי וב''ש לית להו הך ג''ש:
בש''א יש לו פרט ויש לו עוללות. דכחולין חשבי ליה:
ובה''א כולו לגת. משום דילפי ממעשר וס''ל מעשר שני ממון גבוה הוא ואין לעניים חלק בו ודורכים הבעלים העוללו' עם שאר הענבים בגת ומעלין היין הכל לירושלם או נפדה ויעלו הדמים ויאכלו בירושלם כמעשר:
הלכה: תַּנִּי רִבִּי אוֹמֵר לֹא אָֽמְרוּ בֵּית שַׁמַּאי אֶלָּא בִשְׁבִיעִית אֲבָל בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יֵשׁ לוֹ חוֹמֶשׁ וְיֵשׁ לוֹ בִּיעוּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּהָהֵן תַּנָּייָה לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּמַה דְתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִשְׁבִיעִית. וְדִכְוָתָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי בִשְׁבִיעִית. מֵעַתָּה אַל יְהִי לוֹ קְדוּשָׁה וּקְדוּשָׁתוֹ מֵאֵילָיו לָֽמְדוּ. קוֹדֶשׁ הִילּוּלִים. הֲרֵי הוּא כְקוֹדֶשׁ שֶׁקּוֹרִן עָלָיו. וִיְהֵא מוּתָּר לְאוֹנֵן. תַּנִּי מַגִּיד שֶׁהוּא אָסוּר לְאוֹנֵן. וִיְהֵא חַייָב בְּבֵיעוּר. בְּגִין דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר מִן הַבֵּיעוּר. וְיִפָּדֶה בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע.
Traduction
On a enseigné que, selon Rabbi (410)Voir même série, (Maasser Sheni 5, 3) ( 56a), et Babli, Qidushin 54b., l’avis exprimé par Shammaï (la dispense) ne s’applique qu’aux produits de la 7ème année agraire ou repos (411)A ce moment, il n'y a pas de deuxième dîme.; mais, pendant les années ordinaires, il y a lieu, même selon Shammaï, de prélever le 5ème de ses produits (à titre d’amende) et de les enlever de la maison (comme fruits sacrés). Conformément à l’opinion du même Rabbi, on a enseigné que l’on déduit de la loi sur la seconde dîme la règle relative à la vigne plantée depuis quatre ans (c’est-à-dire, que le rachat de l’une est applicable au même titre que l’autre); or, de même que l’on a dit qu’il n’y a pas de seconde dîme à donner dans l’année du repos (7ème), de même la règle relative à la plantation de 4ème année ne lui est pas applicable. Est-ce à dire pour cela qu’alors il n’y a plus de sainteté (en la 7ème année, ne tient-on pas compte de la sainteté du plant de 4ème année)? Certes, son caractère sacré lui est propre, et il va sans dire qu’on le déduit de ce qu’il est écrit (Lv 19, 24): c’est un objet saint, à la louange de l’Eternel; c’est-à-dire, qu’en ce cas il est considéré comme une sainteté pour laquelle on récite la formule de Hallel (412)Comme pour les prémices, on dit les versets 3-15 de Dt26.. Pourquoi n’est-il pas permis à la personne en deuil (dont le parent mort n’est pas enterré) d’en manger? C’est que la Bible l’interdit textuellement (Dt 26, 14). Mais (par corrélation avec les prémices) ces produits ne tombent-ils pas sous l’obligation d’en débarrasser la maison? R. Simon a soin de les en dispenser (413)Or, Schammaï adopte cet avis. Voir Mishna, première partie, (Bikurim 2, 2). Enfin il reste à savoir s’il est permis de racheter (en raison de ce que la seconde dîme n’est pas applicable) les fruits adhérents au cep? (Cette question n’a pas été résolue).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא דמעשר שני פ''ה וסוגיא זו גרסי' לה כולה לקמן במעשר שני שם בהלכה ג':
לא אמרו ב''ש. דאין לו חומש ואין לו ביעור אלא בשביעית עצמה אבל בשאר שני שבוע מודים שיש לו חומש ויש לו ביעור משנת השלישית שהוא בע''פ של רביעית כדמפרש טעמייהו לקמיה אליבא דרבי:
על דעתיה דהן תנייא. לדעתיה דרבי לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כלומר דאף ב''ש למדו נטע רבעי ממעשר שני ולקולא הוא דלמדו דכמה דתימר אין מעשר שני נוהג בשביעית ה''נ דכוותה אין נטע רבעי בשביעית והיינו דין חומש וביעור אין לו בשביעית כמו דלא אשכחן לחומש במעשר שני בשביעית שהרי אינו נוהג כלל וביעור שנוהג במעשר שני בשביעית אינו נוהג אלא במעשר של ששית ומיהו בשל שביעית עצמה לא אשכחן מעשר שני ולענין זה למדו דדינים אלו אינן נוהגין בנטע רבעי של שביעית אבל לענין קדושת נטע רבעי שיהא צריך פדיון ודאי אף הרבעי של שביעית עצמה צריך פדיון כדמסיק ואזיל:
מעתה אל יהי לו קדושה. כיון דאמרת דלענין שאינו נוהג בו חומש בשביעית ילפי ב''ש ממעשר שני שאינו נוהג בו בשביעית א''כ מעתה לא יהא לו לנטע רבעי קדושה כלל בשביעית שאם השנה הרביעית חלה בשביעית לא יהא צריך פדיון:
ומשני וקדושתו לענין פדיון מאליו למדו. דכתיב בגופיה קודש הלולים:
הרי הוא כקודש שקורין עליו את ההלל. כלומר דינו כשאר קודש שכן מצינו שקורין את ההלל על הקדש בשחיטת פסח ראשון ושני כדתנן בפ''ב דערכין והלכך צריך פדיון כקדש:
ויהא מותר לאונן. בנטע רבעי של שביעית דהא אמרת דילפי ב''ש לקולא ממעשר שני מזמן שאינו נוהג בו וא''כ אע''ג דמעשר שני אסור לאונן מ''מ בשל שביעית לא מצינו בו ויהא נטע רבעי שהיא של שביעית מותר לאונן:
תני. בברייתא. דדריש מקודש דכתיב בגופיה מגיד שיהא אסור לאונן כקודש והרי אמרנו דאף נטע רבעי דשביעית מיהת קודש הוא:
ויהא חייב בביעור. דהא מיהת קודש קרייה רחמנא ואמאי לא יהא חייב בביעור בשביעית כמו הבכורים דמצינו ג''כ דכתיב בהו קדשי בני ישראל גבי מתנות כהונה בפ' קרח ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל וגו' וכתיב התם בכורי כל אשר בארצם ועיקר הביעור במעשר שני ובכורים הוא שצריך לבערם מן העולם כדתנן במעשר שם ואמאי לב''ש לא יהא נטע רבע חייב בביעור בשביעית:
ומשני בגין דר''ש פוטר מן הביעור לבכורים. כדתנן התם דס''ל שניתנים לכהן כתרומה וכן במתני' בפ''ב דבכורים ר''ש פוטר לבכורים מן הביעור ואע''ג דקדשי כתיב בפרשה וה''ה לנטע רבעי לב''ש:
ויפדה במחובר לקרקע. דתנינן בתוספתא שם גבי כרם רבעי בש''א אין פודין אותו ענבים אלא יין ובה''א יין וענבים הכל מודין שאין פודין במחובר לקרקע והשתא כיון דאמרת לב''ש דלא ילפי נטע רבעי ממעשר שני אלא לקולא א''כ ויפדה נטע רבעי במחובר לקרקע לב''ש ולא משני מידי בהא:
הלכה: הַכֹּל מוֹדִין בְּמוֹכֵר לַחֲבֵירוֹ עֲשָׂרָה אֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁיְּהֵא אָסוּר לִיגַּע בָּהֶן. 33b הַכֹּל מוֹדִין בְּשׁוּתָף כְּשֵׁם שֶׁהוּא מֵידַל בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ כָּךְ הוּא מֵידַל בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ. רִבִּי יְהוּדָה עֲבַד לֵיהּ כְּשׁוּתָף וְרִבִי מֵאִיר עֲבַד לֵיהּ כְּמוֹכֵר. אָמַר לֵיהּ רִבִי אִימִּי הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁאֲכָלָתָן חַיָּה. אִין תְּעַבְדִּינֵיהּ כְּשׁוּתָף יְהֵא חַייָב לְשַׁלֵּם לוֹ.
Traduction
Tous deux reconnaissent que si l’on vend à son prochain dix grappes de raisin, il est désormais interdit d’y toucher (et d’en rien enlever à son profit); de même, si deux personnes sont associées pour une vigne, celle qui l’émonde dans sa partie peut en faire autant de la partie de l’associé (405)En ce cas, il y a profit pour de dernier.. Aussi, à l’égard du pauvre, R. Juda le considérant comme un associé, est d’avis que l’on doit également émonder sa part (dans son intérêt futur); mais selon R. Meir, qui le considère comme un acheteur, l’on ne doit pas y toucher. R. Imi répliqua: dans l’hypothèse où une bête sauvage serait venue dévorer la part du pauvre (406)Voir ci-dessus, (5, 3)., il faudrait la rembourser, s’il est admis qu’il est considéré comme un associé (donc, l’opinion adverse lui paraît plus plausible).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הכל מודין וכו' כדפרישית במתני' ובהא פליגי דר' יהודה עביד ליה לעני כשותף ור''מ עביד ליה כלוקח:
הגע עצמך שאכלתן חיה לחלק. של העני מחמת שהדיל ונתגלה. ואם דינו כשותף ואתה מתירו לבעה''ב להדל בשל עני א''כ יהא חייב לשלם לו:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן נִרְאֵית מוּחְלֶפֶת שִׁיטָּתוֹ שֶׁל רִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נוֹטְלָן וּמֵנִיחָן עַל הַגֶּדֶר וְהֶעָנִי בָּא וְנוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ. וְכֹא הוּא אָמַר הָכֵן. מִתּוֹךְ שֶׁהוּא מְעַכָּן הֵן עוֹשׂוֹת יוֹתֵר לַשָּׁנָה הַבָּאָה. וְאָמַר אוּף הָכָא מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מַרְבְּעָהּ הִיא עוֹשָׂה יוֹתֵר לַשָּׁנָה הַבָּאָה. אָמַר לֵיהּ מָצוּי הוּא לְזוֹרְעָהּ יֶרֶק וּלְהַבְרִיחָהּ מִן הָעֲנִייִם.
Traduction
Il semble, dit R. Yohanan, que l’opinion exprimée ici par R. Juda, est en désaccord avec ce qu’il dit lui-même: ailleurs il dit (407)Cf. ibid. (p. 70 et note). qu’en tous cas (au moment d’arroser le champ), on prend les fruits, on les place sur la haie de clôture, afin que le pauvre puisse venir prendre ce qui lui revient (sans nulle perte), tandis qu’ici le propriétaire ne ménage pas les produits à l’usage des pauvres? (D’où vient cette différence?) C’est que, dans le présent cas, en émondant les branches, il rend ses ceps plus productifs, et ils porteront davantage l’année suivante (408)Il en résultera aussi une amélioration pour le grappillage des pauvres.. Mais pourquoi ne pas dire de même pour le cas précité, qu’en arrosant son champ et en le fumant, il fait que la production sera plus forte l’an prochain (et que les pauvres en profiteront également)? C’est que, fut-il répondu, il s’agit seulement d’une disposition qui permette d’y semer des légumes verts (au lieu de blé), auquel cas il n’y a point de part pour les pauvres.
Pnei Moshe non traduit
נראית מוחלפת שיטתו של ר' יהודה תמן הוא אומר. לעיל בפ''ה בהלכה ג' גבי המרבץ שדהו ומחמת כן לא יוכלו העניים לירד לתוכו אם הזיקו מרובה על של עני מותר וכו' רי''א בין כך ובין כך מניח הפאה או הלקט ע''ג הגדר והעני בא ונוטל את שלו אלמא דקסבר דאינו רשאי ליגע בשל עניים ואע''ג דהתם ג''כ לתקן שדהו הוא מרבץ אפ''ה אינו רשאי עד שיניח חלק העניים ע''ג הגדר.
והכא הוא אומר הכן. דמדל גם בשל עניים:
מתוך שהוא מעכן. שאני הכא דמתוך שהיא ממעך ומידל מביניהן הן עושות יותר לשנה הבאה וא''כ טוב הוא ג''כ לעניים שיהא מצוי בהן ביותר ונתרבה חלקן בפאה וכיוצא בו:
ואומר אוף הכא. וא''כ נימא דאף הכא במרבץ שדהו דמכיון שהוא מרביעה ומרביצה היא עושה יותר לשנה הבאה תתרבה גם חלק העניי' בפאה:
א''ל בשדה. האי לאו מילתא היא שכן מצוי הוא לזורעה ירק לשנה הבאה ולהבריחה מן העניים שהרי אין פאה לירק ודרך הוא שזורעין תבואה בשנה זו ולשנה האחרת זורע להשדה ירק כדי שלא תכחיש כל כך ואח''כ חוזרין וזורעין בה תבואה ובשדה איכא למיחש שאפשר לשנה הבאה יזרענה ירק אבל בכרם ליכא למיחש למידי:
Peah
Daf 34a
תַּנִּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֶחָד שְׁבִיעִית וְאֶחָד 34a שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין לוֹ חוֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בֵּיעוּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּהָדֵין תַּנָּייָה לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כָּל עִיקָּר. מֵעַתָּה אַל יְהִי לוֹ קְדוּשָׁה וּקְדוּשָׁתוֹ מֵאֵילָיו לָֽמְדוּ. קוֹדֶשׁ הִילּוּלִים. הֲרֵי הוּא כְקוֹדֶשׁ שֶׁקּוֹרִן עָלָיו אֶת הַהַלֵּל. וִיְהֵא מוּתָּר לְאוֹנֵן. תַּנִּי מַגִּיד שֶׁהוּא אָסוּר לְאוֹנֵן. וִיְהֵא חַייָב בְּבֵיעוּר. בְּגִין דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר מִן הַבֵּיעוּר. וְיִפָּדֶה בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע.
Traduction
Selon R. Simon b. Gamliel, au contraire, il importe peu que l’on soit dans la 7ème année de repos ou dans une autre année quelconque de la période agraire: il n’y a pas lieu, selon Shammaï, de prélever le cinquième (dû pour l’échange des objets sacrés), ni d’appliquer la règle de l’enlèvement des fruits à un moment donné (414)Comp. babli, Berakhot 35b.. Conformément à cette opinion (de R. Simon b. Gamliel) on a enseigné: Shammaï n’a pas du tout déduit des usages relatifs à la seconde dîme les règles pour les vignes plantées depuis quatre ans (415)A la fin de cet alinéa, on répète les termes du raisonnement précédent..
Pnei Moshe non traduit
תני רשב''ג וכו'. בתוספתא שם דפליג ארבי ואליבא דב''ש דלדידיה לא למדו ב''ש נטע רבעי ממעשר שני כל עיקר כדמפרש הש''ס ופריך מעתה וכו' דהא לא ילפי ג''ש דקדש כלל וכל הני פרכות ושינויי כדלעיל:
רִבִּי זְעִירָה בְּעִי קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ מְנַיִין שֶׁהוּא טָעוּן פִּדְיוֹן קוֹדֶשׁ הִילּוּלִים קוֹדֶשׁ חִילּוּלִים לָא מִתְמַנְעִין רַבָּנִין בֵּין הֵ''א לְחֵי''ת.
Traduction
R. Zeira demanda, en présence de R. Abahou: comment sait-on que, pour le plant de 4ème année, il faut le rachat (avant d’en consommer)? De l’expression sainteté digne de louange (appliquée à cette plantation), on conclut à l’obligation de l’échange; parce que les rabbins, en intervertissant les lettres (h) et (j) donnent au terme louange (employé par la Bible) aussi le sens d’échange (416)''Ils ne se laissent pas détourner de leur interprétation par la lecture rigoureuse des lettres. Cf. Mishna, (Maaserot 1, 2); (Shabat 7, 1)''.
Pnei Moshe non traduit
מנין שהוא טעון פדיון. וכן הוא במעשר שני שם:
הלולים. ודרשי' קידש חלולים דלא מתמנעין רבנן לדקדק בין ה' לח' לפי שמתחלפין זע''ז ומכאן שהוא טעון חילול:
תַּנִּי רִבִּי אַייְבוּ בַּר נַגַּרִי קוֹמֵי רִבִּי לָא דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמשִּׁיתוֹ יוֹסֵף עָלָיו. פְּרָט לְנֶטַע רְבָעִי שֶׁאֵין חַייָבִין עָלָיו חוֹמֶשׁ. וְחָזַר וְתַנָּא קוֹמוֹי שְׁתֵּי גְאוּלּוֹת הֵן אַחַת לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאַחַת לְנֶטַע רְבָעִי.
Traduction
R. Aibo bar Nagid, en présence de R. Ela fils de R. Ismaël, interprète le verset suivant (Lv 28, 31): si quelqu’un, est-il dit, rachète (une partie de la dîme), il devra y joindre le cinquième de la valeur, la répétition du terme de rachat implique que l’on fait une exception pour la plantation de vigne de la 4ème année et que, pour la racheter, on est dispensé d’ajouter le cinquième de la valeur (417)Ceci serait conforme à l'avis de Schammaï.; puis, réflexion faite, il dit au contraire que cette répétition de termes implique l’égalité d’obligations entre la seconde dîme et la plantation de vigne (pour toutes deux, il faut, en cas de rachat, un cinquième supplémentaire, selon l’avis de Hillel).
Pnei Moshe non traduit
תני ר' אייבו קומי ר' אילא. הך ברייתא דר' ישמעאל דדריש אליבא דב''ש דאין חומש לנטע רבעי דכתיב גבי מעשר ואם גאל וגו' עליו דוקא עליו הוא מוסיף חומש פרט לנטע רבעי וכו':
וחזר ר' אייבו ותני קומי ברייתא אחריתא. דס''ל כב''ה ומכפל גאל יגאל דרשינן שתי גאולות הן ודינן שוה לחיובא דחומש:
תַּמָּן תַּנֵּינָן רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֵין לְנָכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֵשׁ לוֹ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵין לְנָכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי כָּל עִיקָּר. רִבִּי בִּיבִּי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אַתְיָא דְּרִבִּי יוֹדָה כְּבֵית שַׁמַּאי עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי כְּמַה דְּבֵית שַׁמַּאי אָמַר לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּמַה דְתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִשְׁבִיעִית. וְדִכְוָתָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי בִשְׁבִיעִית. כֵּן רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּמַה דְּתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּסוּרִיָּא וְדִכְוָתָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי בְּסוּרִיָּא. אָמַר לֵיהּ חֲמִי מַה אָמַר לֹא אָמַר אֵין לוֹ חוֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בֵּיעוּר הָא שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים יֵשׁ לוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין לְנָכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי בְסוּרִיָּא.
Traduction
On a enseigné ailleurs (418)Mishna, (Terumot 3, 9); selon l’avis de R. Juda, la loi relative à la plantation de vigne de 4ème année n’est pas applicable au champ d’un non-juif (en Syrie); selon l’avis d’autres sages, elle s’applique aussi à celui-ci. En effet, dit R. Eliezer, voici comment il faut lire l’enseignement de la Mishna: cette loi n’est nullement applicable au non-juif (hors Palestine). – R. Bivi dit en présence de R. Zeira, au nom de R. Eliezer: le motif de R. Juda est conforme à celui de Shammaï, selon l’explication de Rabbi; et, comme d’après lui, on a enseigné que l’on déduit de la loi sur la seconde dîme la règle relative à la vigne plantée depuis quatre ans, de même l’on a dit qu’il n’y a pas de seconde dîme à donner dans l’année du repos, et de même encore la règle relative à la plantation de 4ème année n’est pas alors applicable. Et c’est juste le même raisonnement qu’emploi R. Juda, en disant: on ne connaît la règle pour la plantation de la vigne que d’après cette relative à la seconde dîme; or, de même qu’il n’y a pas lieu de donner la seconde dîme en Syrie (hors de la Palestine), de même l’on n’applique pas dans ce pays la loi des plantations (comment donc se fait-il que l’on ne suive pas l’avis de Hillel)? Vois, lui fut-il répondu, ce que réplique Shammaï: il est dit seulement dans notre Mishna, selon Shammaï, que pour la dite vigne on n’est pas tenu de prélever la cinquième des produits, ni de les enlever de la maison à certain moment, tandis que les autres applications, telle que la sainteté de cette plantation (l’an 7ème), sont maintenues (419)On ne déduit rien de la dîme, puisqu'elle n'a pas lieu l'an 7.. Au contraire, selon R. Juda, on n’applique pas la loi sur les plantations aux non-juifs ou à la Syrie (420)Donc, il ne suit pas l'avis de Schammaï seul, mais l'avis général.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בסוף פ''ג דתרומות.
כיני מתניתא אין לנכרי כרם רבעי כל עיקר. משום דלקמן קאמר דאיכא מאן דס''ל דבסוריא הוא דקאמר ר' יהודה אין לנכרי כרם רבעי דכל מצות התלוי' בקרקע אינם נוהגות בסוריא אלא מדרבנן דכיבוש יחיד הואי הלכך קאמר הכא דר''א מפרש דכיני מתניתא דלר' יהודה אין לנכרי כרם רבעי כל עיקר ואפי' בא''י מקרקע שלו:
ר' ביבי בעי קומי ר' זעירא בשם ר' לעזר. כלומר דר''ז אמר בשם ר' לעזר הא דלעיל אליבא דר' יהודה ור' ביבי הקשה לו על זה:
אתייא דר' יהודה כב''ש. כלומר הא אנן חזינן דר' יהודה דמיקל בנטע רבעי כשיטת ב''ש היא דאתיא דמקילי בנטע רבעי והשתא קשיא דהא ע''ד דרבי דקאמר לעיל דלא למדו ב''ש נ''ר אלא ממע''ש וכמה דב''ש אמרי דלא למדין אנחנו נ''ר אלא ממעשר שני ולקולא וכדאמרן לעיל דלענין זה למדו כמה דתימ' אין מעשר שני בשביעית כן ודכוותה אין נטע רבעי בשביעית ואם כן טמא נמי כן אליבא דר' יהודה דשיטתיה כב''ש היא ואיהו נמי ס''ל דלא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני ולקולא אי הכי נימא כמה דתימר אין מע''ש בסוריא ודכותיה אין נטע רבעי בסוריא מן התורה ותו לא ולנכרי נימא נמי דלא פליג ר' יהודה אלא בסוריא דהואיל ועיקרה אינה מן התורה בסוריא לא גזרו רבנן לנכרי בסוריא והשתא מנ''ל דר''י ס''ל אין לנכרי כרם רבעי כל עיקר ואפי' בא''י:
חמי מה אמר לא אמר אלא אין לו חומש ואין לו ביעור. כצ''ל וכן הוא במ''ש שם. כלומר הרי לא אמר רבי אליבא דב''ש דלמדו נטע רבעי ממע''ש אלא לענין זה בלבד דאין לו חומש ואין לו ביעור בשביעית הא שאר כל הדברים יש לו ואינו נלמד ממע''ש לענין שאר דברים ולפ''ז איכא למימר דר''י לאו כשיטת ב''ש הוא דאמר למילתיה וא''כ ס''ל כב''ש האי דין דנכרי לא נלמד ממעשר שני כלל ולעולם אין לנכרי כרם רבעי כל עיקר:
ר' יהודה אומר אין לעכו''ם כרם רבעי בסוריא. תוספתא היא בספ''ק דתרומות. וכלומר תניא כי קושיין דלא א''ר יהוד' אלא בסוריא בלבד:
שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בְּעִי הָא בֵית שַׁמַּאי אָמַר לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּמַה דְתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִשְׁבִיעִית. וְדִכְוָתָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי בִשְׁבִיעִית. וְדִכְוָתָהּ שְׁלִישִׁית וְשִׁישִּׁית הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לֹא יְהֵא בָהֶן נֶטַע רְבָעִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי שְׁלִישִׁית וְשִׁישִּׁית אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יֵשׁ בָּהֶן מַעֲשֵׂר עָנִי. שְׁבִיעִית אֵין בָּהּ מַעֲשֵׂר כָּל עִיקָּר.
Traduction
. Samuel bar Aba demanda: puisque l’école de Shammaï dit que l’on déduit la loi sur les plantations d’après celle de la seconde dîme, et que, ne prélevant pas de 2ème dîme dans l’année de repos il n’y a pas lieu non plus de prescrire ce qui est relatif à la plantation de 4ème année, faut-il dire de même que, pour les 3ème et 6ème années (421)C'est l'an où l'on donne la dîme des pauvres., il n’y a pas lieu d’appliquer la règle relative à la plantation, parce qu’il n’y a pas lieu non plus d’y appliquer la loi sur la seconde dîme? -Non, répondit R. Yossé, s’il est vrai que, pour les dites années 3ème et 6ème, il n’y a pas de seconde dîme, il y a du moins la dîme due aux pauvres en ces années, tandis qu’en la 7ème année il n’y a aucune dîme.
Pnei Moshe non traduit
שמואל בר אבא בעי. על עיקר מילתיה דרבי אליבא דב''ש הא ב''ש אמר כו' ודכוותה אין נטע רבעי בשביעית כדאמר ר' לעיל והשתא נימא נמי ודכוותה שלישית וששית של השמטה שאין מעשר שני נוהג בהם והואיל ואין בהן מע''ש לא יהא בהן נטע רבעי:
חֵיפָא שְׁאַל הָא רִבִּי יוּדָה אָמַר לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּמַה דְתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְסוּרִיָּא. וְדִכְוָתָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי בְסוּרִיָּא. דִּכְוָתָהּ לֹא לָֽמְדוּ תְרוּמַת תּוֹדָה אֶלָּא מִתְּרוּמַת מַעֲשֵׂר כְּמַה דְתֵימַר אֵין תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר בַּמִּדְבָּר וְדִכְוָתֵיהּ לֹא תְהֵא תְרוּמַת תּוֹדָה בַּמִּדְבָּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא לָֽמְדוּ מִמֶּנָּה אֶלָּא לְשֵׁיעוּרִין.
Traduction
Hipa demanda: puisque R. Juda dit que l’on déduit seulement la règle relative aux plantations de cette relative à la seconde dîme, et que celle-ci n’ayant pas lieu d’être appliquée en Syrie, on n’y est pas non plus soumis à l’obligation sur la plantation de 4ème année; ne pouvait-on dire de même qu’on a seulement déduit la loi du prélèvement d’action de grâce (422)Elles étaient composées de 10 pains de diverses espèces. Voir Babli, Menahot 77b. de celle du prélèvement lévitique (10 % sur la dîme), et dira-t-on: comme il n’y a pas eu lieu d’appliquer ce dernier dans le désert (423)On sait que les dîmes ne furent appliquées qu'au bout de 14 ans de conquête palestinienne., on ne lui appliquera pas non plus le prélèvement d’action de grâce? On n’en a déduit par analogie, répondit R. Yossé, que la mesure réglementaire (un sur dix pains offerts à l’autel).
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוסי. לא דמיא דשלישית וששית אע''פ שאין בהם מע''ש הרי יש בהן מעשר עני אבל שביעית אין בה מעשר כל עיקר ולא אמרו ב''ש דלמדין נטע רבעי ממעשר שני לקולא אלא בשביעי' בלבד הואיל ואין בה מעשרות כלל הלכך מקילין בה גם לענין נטע רבעי דאין לו חומש ולא ביעור.
חיפה שאל הא ר' יודה אמר וכו' כצ''ל וכן הוא במ''ש שם. כלומר דחיפה שאל לפי הברייתא דתוספתא דר' יהודה לא אמר אלא בסוריא וכשיטת ב''ש דלא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני וכמה דתימא אין מעשר שני בסוריא ודכוותה אין נטע רבעי בסוריא כדאמרי' לעיל והשתא אי נימא נמי בהא דכוותיה אשכחן בעלמא דלא למדו תרומת לחמי תודה אלא מתרומת מעשר והוא א' מעשרה כדתנן בפ' התודה ומכולן היה נוטל א' מעשרה מהן לתרומה ונימא דכמה דתימר אין תרומת מעשר במדבר שהרי לא נתחייבו בתרומות ומעשרות אלא לאחר שבע שכיבשו ושבע שחילקו וכך ודכוותה לא תהא תרומת תודה נוהגת במדבר ונפקא מינה להאומר הרי עלי לחמי תודה שבמדבר ואם לא היו נוהגין במדבר אין הנדר חל עליו כלל.
א''ר יוסי. דלא היא דלא למדו תודה מתרומת מעשר אלא לשיעורן א' מעשרה אבל לא ללמוד המקום והזמן שזה נוהג נוהג זה ושאני נטע רבעי ממעשר שני דהתם נלמד באיזה זמן היא נוהג ולפיכך נלמד ג''כ באיזה מקום הוא נוהג אבל תודה ולחמה היו קרבין במדבר:
תַּנִּי רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא נִתְחַייְבוּ יִשְׂרָאֵל בְּנֶטַע רְבָעִי אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁבַע שֶׁכִּיבְּשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִילְּקוּ. אָמַר רַב חִסְדָּא אַתְיָא דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה כְּשִׁיטַּת דְּרִבִּי יוּדָה אָבוֹי. כְּמַה דְּרִבִּי יוּדָה אוֹמֵר לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּמַה דְּתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וְדִכְוָתָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְהוּא בְשִׁיטַּת בְּנוֹ סוּרִיָּא לְמֵדָה מֵאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֵין אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמֵדָה מִסּוּרִיָּא.
Traduction
On a enseigné que R. Yossé b. R. Juda, ou R. Eleazar b. R. Simon dit: Israël n’a été tenu de suivre la loi sur la plantation de 4ème année qu’au bout de 14 ans de possession de la Palestine, savoir 7 ans pour la conquête et 7 autres ans pour la distribution du territoire entre les tribus. Cette opinion de R. Yossé bar R. Juda, dit R. Hisda, est conforme à l’explication de son père R. Juda; or, celui-ci dit (ici) que l’on déduit seulement la loi relative à la plantation (et n’a pas lieu en Syrie) de celle qui est relative à la seconde dîme; et, de même que celle-ci n’a été applicable qu’au bout de 14 ans, de même la loi sur la plantation n’a été applicable qu’au bout de 14 ans. R. Yossé dit au contraire: le père se conforme à la version de son fils; et, pour la Syrie (soumise plus tard que la Palestine), on a déduit la règle d’après celle des 14 ans (où tout était dispensé des droits), mais non à l’inverse (424)Il s'agit du cas de consécration de la deuxième dîme. Voir (Qidushin 2, 2).
Pnei Moshe non traduit
אתיא דר' יוסי בר''י בשיטת דר' יודה אבוי. דכמה דר' יהודה אמר לעיל בברייתא דלא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני דאינו נוהג בסוריא כמו דאינו נוהג מעשר שני בסוריא וה''נ ודכוותה דאין נטע רבעי נוהג אלא לאחר י''ד שנה כמו מעשר שני והיינו נמי דר' יוסי בר' יודה:
א''ר יוסי והוא בשיטת בני. כמו בנו. בתמיה דמהיכן אתה למד לומר כן אליבא דר' יודה דסבירא ליה דנטע רבעי ג''כ לאחר י''ד שנה דאת אמרת דר' יוסי אזיל בשיטת אבוי:
סוריא למדה מי''ד שנה ואין י''ד שנה למדה מסוריא. כלומר דבשלמא איפכא הוה שייך שפיר לומר דכמו דס''ל דנטע רבעי לא היה נוהג אלא לאחר י''ד שנה אבל קודם שכיבשו ונתיישבו בארץ לא נתחייבו א''כ ה''ה לזמן שאח''כ בסוריא דכיבוש יחיד הוא ולאו שמיה כיבוש אבל היאך נלמד זמן הקודם שלא היה נוהג קודם י''ד ממה דא''ר יודה בזמן שאח''כ שאינו נוהג בסוריא דאימא לך דלא יליף ר' יהודה נטע רבעי ממעשר לענין זה אלא דס''ל כסתמא דמתני' דשלהי פ''ק דקידושין דערלה נוהגת בכל מקום ואפי' בחו''ל וכיון דערלה בכ''מ גם נטע רבעי בכ''מ:
כְּתִיב וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִּׁית תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר הֲרֵי אַתְּ כְּמוֹסִיף פֵּירוֹת חֲמִישִּׁית עַל פֵּירוֹת רְבִיעִית מַה פֵּירוֹת חֲמִישִּׁית לִבְעָלִים. אַף פֵּירוֹת רְבִיעִית לִבְעָלִים. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַתְיָא דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי כְּרִבִּי יְהוּדָה. כְּמַה דְּרִבִּי יְהוּדָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ כִּנְכָסָיו כֵּן רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ כִּנְכָסָיו.
Traduction
Il est écrit (Lv 19, 25): en la cinquième année, vous pourrez en manger le fruit, etc. Or, dit R. Yossé le Galiléen, la fin de ce verset indique que l’on peut adjoindre les fruits de la cinquième année à ceux de la quatrième; et comme le propriétaire peut jouir des uns, il peut aussi s’approprier le montant des autres. R. Zeira ou R. Yossa dit, au nom de R. Yohanan, que cet avis de R. Yossé le Galiléen est conforme à celui de R. Juda: de même que, selon R. Juda, on déclare ce produit (de la deuxième dîme) comme faisant partie des biens du propriétaire (425)Tout le parag. 6 jusqu'à la fin est textuellement reproduit plus loin, même série, (Maasser Sheni 5, 3) ( 56a et b)., il en est de même pour le plant de quatrième année, selon R. Yossé (et l’argent sera profane).
Pnei Moshe non traduit
כתיב ובשנה החמישית וגו'. ברייתא היא בת''כ פ' קדושים והכי תנינן התם מנין לשלשים יום לפני ר''ה הרי הן ככל השנה ת''ל ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו. ודריש מלהוסיף דל' יום לפני שנה החמישית הרי הן כחמישית:
ריה''ג אומר. להכי הוא דאתא ללמדנו ובשנה החמישית אדלעיל בשנה הרביעית קאי.
הרי את כמוסיף וכו' כלומר דהוקשו זה לזה לענין דממון הבעלים הן כמו של שנה החמישית:
כמה דר' יודה עושה אותו כנכסיו. דהא אמרינן לעיל דר' יודה בשיטת בית שמאי קאי דסבירא להו דיש לו פרט ועוללות כמו שאר הכרם דלאו ממון גבוה הוא אלא ממון בעלים וכן ריה''ג עושה נטע רבעי כנכסיו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source